קבוצה נותנת ביטחון

קבוצה נותנת ביטחון, שייכות, הרגשת מוגנות מפני הלא מוכר.

כשתינוק נולד, הביטחון הוא האימא, הרגשת שייכות לגוף של אימא, למגע, לריח ולקול שלה. לאט לאט מתחילים להרגיש ביטחון בדמויות נוספות שנמצאות בסביבה, אבא, אולי סבתא, אולי חברה קרובה, אולי מטפלת.

ואז נכנסים למסגרת.

אפילו שילדים באמת מתחילים להרגיש שיש מישהו מחוץ לעצמם רק לקראת גיל 3, יש שלב מוקדם יותר שבו מכירים ברגשות של מישהו אחר ולא רק שלי. ניתן לראות כמה השהייה בקבוצה נותנת ביטחון אפילו לפעוט צעיר. הנה מתחילים החיים החברתיים.

השייכות הזאת מתחילה מגיל קטנטן, בו יושבים כמה תינוקות בשולחן, והילד שתמיד סירב לאכול דייסה בבית, גומר את כל הצלחת במשפחתון, כי התינוק

שלידו טרף הכול שנייה לפני. וככה הם גדלים, בביטחון שהחבר יגיע בבוקר ויישב איתי בארגז החול, ונכין את הר החול הקבוע שלנו, שאנחנו דורסים תמיד עם הטרקטורים. מאוחר יותר, בגיל בית ספר, אני סומך על החברים שלי שיבואו איתי לטיול אופניים מסביב לשכונה, ויודע שאם אפול, הם יעזרו לי לקום. וכך הלאה, הסביבה חשובה לי, השייכות, הביטחון, גם אם אני לא מודע שאני צריך את זה, אם אני הרבה לבד, תמיד משהו חסר לי. שם עמוק עמוק בפנים.

אנחנו צריכים לדאוג לחברת הילדים, ככל שיש לנו שליטה על כך. אנחנו (המבוגרים, ההורים, המדריכים והמורים) צריכים לכוון אותם לכיוון הנכון, לסביבה שתעשיר את עולמם ותיתן להם מקום טוב לגדול בו. ולא לשכוח לתת דוגמא לילדים לפי הסביבה שאנחנו בוחרים לעצמנו. אז בואו נתחיל..