הקשר הראשוני עם תינוקות

רחל שניר, מומחית לגיל הרך ולאומנות הילד, מסבירה איך כמה דקות של כוונה נכונה בכל יום, עשויות לבנות לתינוק שלך את האישיות. אל תגידו "לא ידענו"
רחל שניר

רחל שניר

היא מיילדת, ומתמחה בפסיכולוגיה ואומנות הילד, ריכזה את הגיל הרך בקיבוץ מלכיה ולימדה את ההיסטוריה של האומנות במכללת תל חי. סבתא ואימא, נשואה לאמנון.

רחל שניר, מומחית לגיל הרך ולאומנות הילד, מסבירה איך כמה דקות של כוונה נכונה בכל יום, עשויות לבנות לתינוק שלך את האישיות. אל תגידו "לא ידענו".

סינכרון – יצירת שיתוף פעולה מתואם ומדויק, לצורך הפעלת מערכת אחידה ושלמה. (הגדרה)

איך אנחנו יכולות להטביע בילדינו רצון לחיבור בינינו, לקשר ולאהבת הזולת? כך שואלות אמהות בדורנו, לאור מחקרים רבים הטוענים כי השלב הבא באבולוציה שלנו יחייב את כולנו (את כל האנושות!) לפעול כמשפחה אחת מחוברת, מסונכרנת ואוהבת, המתפקדת בשיתוף פעולה ובאחדות מלאה. כמו כן מוסיף המחקר וקובע שאם לא ננהג כך, הטבע ייכפה עלינו בעיות קיום קשות ומכאיבות עד כדי סיכון הכחדה.

לכן, אמהות צעירות החשות אחריות לגורל ילדיהן ולגורלם של הדורות הבאים יוצאות בקריאה נחרצת למען חינוך המייצר תשתית לקשר ויחסים של חיבור ואהבה בין בני אדם באשר הם!

מפליא לגלות שהטבע תומך ברצון כזה והכין לנו טכניקה טבעית פשוטה המאפשרת לבנות תשתית שכזאת.

סינכרון וקשר ראשוני בין אם לתינוקה

סינכרון אם-ילד, הוא תופעה ייחודית ביחסי תינוק עם אמו, עם אביו, ועם מטפלים קרובים, המופיעה כתקופה קריטית (נקראת גם "הטבעה") בגיל שבין חודשיים ועד שנה בערך.

בגיל זה תינוקות ואמותיהם ברחבי העולם מתנסים בחוויה (ספונטנית בדרך כלל) של קשר הדדי סינכרוני ביניהם. חוויה ייחודית זו מתרחשת כשהם נמצאים זה מול זה (פנים אל פנים), מרוכזים זה בזה ומכוונים רגשית להתקרב יותר ויותר מתוך שאיפה לא מודעת לתאם ביניהם קשר עוצמתי ומרגש – עד כדי תחושה שהפכו ליישות ביולוגית אחת!

מבחינת האם, הנטייה להביט בפני התינוק, לחייך אליו, להביע את אהבתה בהבעת פנים ייחודית, להשמיע לו קולות גבוהים ולהגיב אליו במגע מלא רגש, נתמכת ע"י מערכות הורמונליות כבר בשליש האחרון של ההיריון. כלומר כשהתינוק נולד, שניהם – האם והילד – כבר מצוידים בפוטנציאל הדרוש להשגת סינכרון. בהדרגה ה"מגע הרגשי", שבאמצעותו אמא מטפלת בתינוקה, מפנה מקום למבט, והסינכרוניזציה של המבט תשמש כלי מרכזי באינטראקציה חברתית לאורך החיים. זוהי נקודת המעבר מאופן התפתחות המשותף לכל היונקים, אל התפתחות הייחודית לאדם: סינכרון של מבט והבעות הפנים.

הסינכרון קורה בו זמנית או כאשר האחד יוזם והשני מגיב, ובמשך הזמן התנסות כזו מקבלת צורה של רצף בעל דפוס מאורגן קבוע, ונוצרת חוויה של סינכרון טוטאלי מבחינה ביולוגית וחווייתית, המעצבת את "המוח החברתי" של התינוק, ומשפיעה לטובה על כל מרכיבי אישיותו העתידית כשיהפוך לבוגר עצמאי.

רוב הזמן ההורה והתינוק בלתי מתואמים, (לא משיגים סינכרון מלא), אך הניסיון החוזר שוב ושוב במטרה (מודעת או שאינה מודעת) להגיע לתיקון אי ההתאמה, והשאיפה להגיע לתחושה המשותפת של התאמה – היא שחשובה, אף יותר מהשגת הסנכרון המלא. כלומר, המאמץ להגיע להתאמה – הוא המרכזי לגבי המשך התפתחותו של התינוק לא פחות מהשגת ההתאמה עצמה. מרכיב חשוב נוסף שרוכש התינוק באמצעות סינכרון – הוא הניסיון שהקשר לא תמיד מתאים לו… ושני המרכיבים חשובים!

במשך אלפי שנות התפתחות בני אדם למדו להסתמך על אינטראקציה ביניהם לצורך הישרדותם. הם הבינו שהתמיכה שאנו מקבלים או נותנים היא סוד השגשוג של המין האנושי. מגמה זו יצרה מסלולים מוחיים קבועים והפכה לארכיטיפ משותף של החברה האנושית. מן המחקר מתברר ש 'התנהגות אלטרואיסטית', משפרת את הבריאות ומאריכה חיים! כשאנו עוזרים ומתייחסים לצרכים של אחרים – אנחנו מבטיחים את הישרדותם, והטבע מתגמל אותנו בשיפור הסיכויים להישרדותנו אנו.

כשאמהות עסוקות בפעולה המעניקה לילדיהן טוב ועונג, תחושת אושר – הן עצמן זוכות לטוב: הפחתת קורטיזול בדמן (הורמון המתח) ועליה ב"הורמוני האושר" (אוקסיטוצין, דופמין, אנדרופין וסרוטנין). כלומר, בעת פעולת הסינכרון שני הצדדים מרוויחים! האם והילד חווים תהליך כימי דומה, שמטביע התנהגות זו כתבנית מוחית קבועה. למעשה, בכל אינטראקציה בין בני אדם טמון אלמנט של האחדה וחיבור! מנגנוני ההתקשרות שנולדנו איתם ( סינכרון, נוירוני מראה, אמפטיה ועוד) מכוונים אותנו לחיות כחברה אלטרואיסטית. לא פחות.

מעניין לגלות שלטבע לא משנה מי יכול לתת ומי צריך לקבל – ההישרדות של שניהם חשובה מבחינתו בשווה.

מצד האם, הסינכרון הוא התנהגות ספונטנית וטבעית. אלא שעם התפתחות האגואיזם במאה-מאתיים השנים האחרונות התרחקנו מהתנהגות טבעית ספונטנית ופחות אימהות מקיימות התנהגות סינכרונית עם תינוקותיהן, תופעה שעלולה לפגום בהתפתחות המיטבית העתידית של הילד ובהישגיו כבוגר.

  1. סינכרון בין אמא לתינוק – משפיע עתידית על קשרים אינטימיים.
  2. סינכרון בו משתתפים תינוק, אמא ואבא המתבוננים בו זמנית באלמנט חיצוני כמו ספר, פרח (כאן פרפר) – משפיע עתידית על מימוש כישורים.
  3. סינכרון שמשתתפים בו אבא, אמא ותינוק – משפיע בעיקר על כישורים חברתיים עתידיים.
  4. סינכרון בו משתתפים 3 מבוגרים הקרובים לתינוק – (אמא, סבתא, אח וכד') משפיע על יחס עתידי לחברה רחבה.

מתוך השוני – ביחסי סינכרון בין האם לבנה לבין יחסי סינכרון בין האב לבנו – התינוק לומד ש לאינטימיות מספר צורות שונות. לקראת גיל שנה, חלים שינויים הדרגתיים באופני הקשר. תבניות מסוימות מתחזקות ומתגבשות, בעוד אחרות נעלמות. האינטראקציה המכוונת לסינכרון – הופכת יותר ויותר מתואמת, והפעילות היזומה של האם, המעוררת את תגובת התינוק – מתחלפת בהדרגה ביוזמות מצד התינוק שהולכות ומתרבות. מגיל שנה ואילך הזמן הכללי של הסינכרון מתקצר לטובת צורות נוספות ואחרות של משחק בין התינוק לבני משפחתו וילדים אחרים. חווית הסינכרון הופכת לנסתרת, לא מודעת, אך נשארת עם הילד לתמיד.

 רחל שניר היא מיילדת, ומתמחה בפסיכולוגיה ואומנות הילד, ריכזה את הגיל הרך בקיבוץ מלכיה ולימדה את ההיסטוריה של האומנות במכללת תל חי. סבתא ואימא, נשואה לאמנון.

רוצה לשתף את הכתבה ברשתות החברתיות?

Scroll to Top