אז מה יניע את הילדים שלנו לשיתוף פעולה איתנו?

מיה כץ:
זוכרת את עצמי כתלמידה בכיתה ג'.. זוכרת את עצמי כמחנכת כיתה, תוהה איך מגייסים ילדים לשתף פעולה.
בואו נבין רגע את שורש הבעיה בלתת פרס או עונש. מהם הכלים הפרקטיים לכל אלה?
מיה כץ

מיה כץ

מורה מוסמכת, בעלת תואר ראשון בהצטיינות בעיצוב. נשואה ואמא בחינוך ביתי. מיישמת בבית את שיטת ה"חינוך העגול"; חינוך לחיבור ביחסים. מדריכת אומנות חברתית, בחינוך הבלתי פורמלי, לילדים ולקשישים ומנחה מעגלי שיח.

זוכרת את עצמי כתלמידה בכיתה ג’..

מחנכת שנוזפת ומעבירה אותי ממקום למקום. היא טענה שדיברתי. בכלל לא זוכרת את זה. זוכרת רק כמה שנאתי אותה על זה. שנאתי את כל השנה הזו ואותה במיוחד.

זוכרת את עצמי כמחנכת כיתה, תוהה איך מגייסים ילדים לשתף פעולה.

ואת הקולגות שלי ממליצות לי על שיטת הפרסים. “תכיני להם טבלה ובסוף הם יקבלו פרס.” ניסיתי, באמת שניסיתי, אבל אם היה שבוע שלא היה פרס גם לא היה שקט. הילדים היו תלויים בפרסים.

ממ.. איפה טעו איתנו?

אנחנו מאוד רוצים שהילדים שלנו ישתפו איתנו פעולה, יקשיבו לנו, יהיו “טובים” איתנו. אבל איכשהו אנחנו לא מבינים למה זה לא תמיד הולך. הדור שלנו וזה שלפניו גדלו על שיטת ה”פרסים” וה”עונשים”. עד היום אני זוכרת את אבא שלי, כשהייתי כבר בגיל 20 או משהו, מתעצבן על משהו שעשיתי או שלא הקשבתי לו והוא איים עליי שלא אוכל לנהוג יותר ברכב שלו. וואלה, האמת, רק צחקתי לעצמי מהבדיחה. ויצאתי לקחת אוטובוס לאן שרציתי. אז, והיום כאמא, אני מבינה שהשיטות האלה לא רלוונטיות פשוט. אמנם זו עבודה קשה לצאת מההרגלים שרכשנו מבית הספר ומהבית, אבל הכרחי בעיניי לעבוד על עצמי ולהימנע מהדפוסים הנושנים האלה במפגש עם ילדי אהובי.

בואו נבין רגע את שורש הבעיה בלתת פרס או עונש

למה השיטות האלה לא באמת עובדות – אז בשיטת הפרס, כבר הבנתי מהתלמידים שלי, שההתמקדות שלהם היא אך ורק במה שישיגו. ההתנהגות שלהם לא השתנתה באמת לטווח הארוך. ואני, בזבזתי כסף על מדבקות וצ’ופרים. בשיטת העונש, התוצאה העיקרית מהפעולה הערטילאית בבסיסה, תהיה ריחוק רגשי של הילד מהוריו או מחנכיו. או שילגלג עליהם ותיגרר תגובה נוספת מצידו, או שבמקרה הפחות טוב, הוא ירגיש טינה אליהם ופשוט יפתח אנטי וסגירות כלפיהם. כך הקשר ביניהם ייפגע. ומה חשוב לנו יותר מקשר חיוני המתבסס על אמון ואהבה. בשני המקרים הילד לא יעבור למידה ממעשיו או הנעה פנימית לשיפור התנהגותו, כיוון שאת מרב מרצו ישקיע או בהשגת הפרס, או ב”בריחה” כזו או אחרת מהמבוגרים, ובעיקר הרגשה שלא מבינים אותו.

התייאשנו, אז מה כן?

תכלס, זה מאד פשוט. כדי לפתח התנהגויות רצויות של עזרה הדדית, שיתוף פעולה, והתחשבות אנחנו צריכים לגרום לילד להבין שזה משתלם לו וכדאי לו להתנהג ככה. למה? כי ככה הוא ישיג יותר כבוד והערכה מאיתנו.

מהם הכלים הפרקטיים לכל אלה?

נלמד את הילד קצת להיות פסיכולוג של עצמו. להסתכל על עצמו מהצד.

נסביר לילד שהטבע שלנו דוחף אותנו בכל רגע להשיג הנאה ותענוג לעצמנו. גם אם זה קורה בהתעלמות מרגשות הזולת או על חשבון אחרים. אתמול למשל היינו עם חברה והבת שלה. הבן שלי החליט שהוא רוצה לשבת עם הרגל שלו על הרגל של הילדה בזמן שאוכלים ארוחת ערב. למה? כי זה נוח לו. אבל לילדה, זה ממש לא נוח! אז ביקשנו וביקשנו והוא בשלו. רוצה את הרגל שלו עליה. פניתי אליו, הזדהיתי איתו, עם כמה שזה נעים ונוח להניח עליה את הרגל. אבל שזה לא מתאים לה ואולי אפילו מכאיב. שאם הוא בוחר לשבת לאכול בשולחן זה אומר שאנחנו דואגים שלכולנו נוח ונעים לשבת יחד. הוא התחיל לצרוח. הסברתי שיש לנו אפשרות אחרת. שנלך הביתה אם הוא לא יכול להתאפק. הוא ביקש שנלך הביתה עם הפרוסה שנותרה בצלחת.

על מה אפשר לדבר אחרי…?

שכולם יוצאים מופסדים, אם מתנהגים רק במחשבה על עצמנו, כי בדרך זו אנחנו רק מתרחקים זה מזה. כדי להרגיש טוב בחיים ביחסים עם הזולת, כדאי לנו להתאמץ ולהשתדל להפגין יחס של התחשבות. דבר זה יסב לאחרים ולנו אושר.

אל תפחדו לחשוף את חולשותיכם

כדאי לשתף את הילדים בהתמודדות שלכם מול אותו דחף טבעי אגואיסטי שלכם, ולהראות שגם לכם יש מאמץ להתגבר עליו, ושגם אתם לפעמים נכשלים בו. הדבר ייצור הזדהות אצל הילד והרגשה של שחרור שהוא לא לבד בתהליך. בדרך זו יהיו לו כוחות להתמודד בעצמו ברצונותיו כשייתקל במצב דומה.

הפרדה בין הילד למעשיו

חשוב להפריד בין הדחפים הטבעיים של הילד, שמובילים להתנהגות שלו, לבין הילד. כלומר, אין דבר כזה ילד “רע” אלא התנהגות רעה. הילד צריך להרגיש שאינכם שופטים אותו, אלא מביעים סלידה מההתנהגות שלו בלבד. כך הילד ירגיש את האהבה שלכם וילמד בעצמו לסלוד מהתנהגות “רעה”.

הבנת מהות החיים

הטבע מתקיים לפי חוקים של נתינה ואהבה. כמו הדומם, הצומח והחי החיים בהרמוניה פנימית, כך עלינו ללמד באהבה ללא כפייה את החשיבות של חיי שיתוף והרמוניה הדדית.

הגבלות הן חלק ממערכת הטבע בה אנו חיים

כשאתם מגבילים את הילדים, הקפידו להסביר להם את הסיבה להגבלה. הסבירו להם שגם אתם וגם הם נמצאים בתוך מערכת הטבע, שיש בה חוקים והגבלות, שנועדו להיטיב לנו ולסדר את חיינו בצורה הטובה ביותר. נרגיש את הטוב במידה ונקיים את אותם הכללים.

כוח הטבע שואף לאיזון וקיימת סיבה ותוצאה לכל פעולה

הקפידו להראות לילדים כיצד הם נפגעים ביחס ישיר לפעולות שלהם בצורה של סיבה ותוצאה. הטבע משלים בעיה ושואף לאיזון. לדוגמה, אם ילד יפגע בחברים, התוצאה מצד הטבע תהיה שהחברים לא ירצו לשחק איתו יותר. כך למשל אנחנו יכולים להסביר, בהתאם להשלמה של הטבע, שאנחנו נאלצים להרחיק אותו מהחברים, כדי שלא יפגע בהם. כך הילד יכול להפנים את הסיבה לפעולה שלנו, ומה המעשה שעליו לשנות.

חנוך הנער על פי דרכו, בזמנים יפים ובאהבה

מסרים חינוכיים חשוב להעביר בשעה הנוחה לכולם בה כולם רגועים שבעים ושלווים, גם הילדים וגם המבוגרים. כדאי להעביר לילד את המסר בצורה מהנה, מעניינת וחוויתית; למשל דרך ציור, בניית הצגה על ידי ההורים, משחק במשחקים להמחשה (מכוניות, בובות, קוביות – להמחיש סיטואציות), לשיר שיר, לספר סיפור עם המסר ועוד.

מתי להתחיל?

מגיל 0 או מ-ע-כ-ש-י-ו!

בהצלחה לכולנו!

קצת עליי

שמי מיה כץ, מורה מוסמכת, סמינר הקיבוצים ובעלת תואר ראשון בהצטיינות בעיצוב, שנקר. נשואה לנדב ואמא לנעמן בחינוך ביתי. מיישמת בבית את שיטת ה”חינוך העגול”; חינוך לחיבור ביחסים, על ידי סדנאות משפחתיות שאנחנו מיישמים בבית, פעילויות לתקשורת מיטבית בדגש על אמפטיה, הכלה והבנת הזולת. מדריכת אומנות חברתית, בחינוך הבלתי פורמלי, לילדים ולקשישים ומנחה מעגלי שיח. בעברי מורה במשרד החינוך.

רוצה לשתף את הכתבה ברשתות החברתיות?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה